אחד הנושאים המדוברים יותר בעולמות בריאות נפש הוא ההתנגדות לטיפול.
מה זה אומר? כיצד זה משפיע על המשפחה ועל האדם המתמודד? ומה ניתן לעשות?
איך מתמודדים עם התנגדות לטיפול בבריאות הנפש?
כשמדברים על "התנגדות לטיפול" בדרך כלל מתייחסים למצבים בהם מתמודדים מסרבים לקבל טיפול – בין אם תרופתי או שיקומי, כאשר רוב המקרים מתבטאים בסירוב לטיפול תרופתי. מדובר במצב שמייצר מצוקה עמוקה גם עבור האדם המתמודד וגם עבור בני משפחתו, ויכול להימשך שנים רבות.
לפי ד"ר נטע גלימידי, מנהלת מילם כרמיאל, הסיבות להתנגדות לטיפול מגוונות ומורכבות. חלקן קשורות להכחשה, בושה וסטיגמה חברתית. סיבות אחרות נובעות מהתנגדות לסמכות ושליטה של גורמי טיפול בבריאות הנפש, או מחשש מתופעות הלוואי של הטיפול התרופתי. דינמיקה משפחתית המבוססת על חוסר אונים משחקת גם תפקיד משמעותי, כאשר רצון של בני המשפחה לדחוף לטיפול יוצר לעתים הסלמה והקצנה. במקרים רבים, ההתנגדות מבטאת את הצורך של המתמודד לשמור על תחושת שליטה בחייו.
אז איך בכל זאת מתמודדים?
אחת ההמלצות החשובות ביותר היא לא להישאר לבד. "אי אפשר להתמודד עם התופעה הזאת בבדידות, ולכן חשוב לפנות לתמיכה", מסבירה ד"ר גלימידי. "יצירת מעגל שותפות בין אנשי צוות, אנשים קרובים למשפחה ולאדם המתמודד היא קריטית. שותפויות כאלה יכולות להיווצר עם צוות שיקומי, עובדים סוציאליים ברווחה, חברים של המתמודד ובני משפחה מהמשפחה המורחבת".
למשפחה תפקיד מרכזי בהתמודדות – עליה להימנע מהסלמה של קונפליקטים סביב ההתנגדות ולשמור על תקשורת ואמון. חשוב ליצור מרחב אישי שאינו מבוסס רק על המחלה ועל ההתנגדות, אלא מכיר בכל היבטי האישיות של המתמודד.
מעדויות של מתמודדים עולה כי חשוב להם שמישהו יראה אותם ואת הסבל שלהם, ושידעו שלמישהו אכפת מהם באמת. משפחות שחוות אשמה צריכות לעבד רגשות אלה כדי לתת מקום לכאב ולתהליך של המתמודד.
כיום, במערך בריאות הנפש בישראל, אין שירות שנותן מענה ספציפי לתופעת ההתנגדות לטיפול, מלבד מרכזי המשפחות של אנוש שמעניקים תמיכה וייעוץ לבני המשפחה. נושא זה דורש מחקר וליווי מקצועי נוסף על מנת שההתערבויות יהיו מבוססות ראיות ומותאמות לצרכים הייחודיים של כל מתמודד ומשפחה.
תופעה זו מייצרת הצטמצמות במרחב האישי וחוסר נפרדות, הן אצל המתמודד והן אצל בני משפחתו. אך כפי שנאמר "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" – ישנן דרכים להתמודד עם המצב. חשיבות רבה יש להתערבות מערכתית וליצירת שותפויות המבוססות על אמון. השבת האמון במערכת היחסים עם המתמודד ויצירת מרחב לבחירה הן עקרונות מרכזיים בהתמודדות עם התנגדות לטיפול.