מנהלת תוכנית נויגייט.
.PhD מדריכה ומטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת.
מדריכת הורים מוסמכת בשיטת אייכה.
מטפלת ביחידים, זוגות ומשפחות בתהליכי שיקום והחלמה, משבר ואובדן.
נויגייט מבוססת על מודל שפותח בארה"ב במטרה לצמצם השלכות ונזקים שכיחים של פסיכוזה ראשונה ולשנות את מהלכה על ידי התערבות אינטנסיבית מוקדמת.
ההתערבות פותחה כפרי יוזמה של המכון הלאומי לבריאות הנפש בארה"ב: NIMH – National Institute for Mental Health.
בישראל מופעלת התוכנית על ידי קרן לזלו נ. טאובר והעמותה ע"ש משה הס בשיתוף פעולה עם גורמים שונים.
לתוכנית חמישה מרכיבים:
- אימון ופיתוח חוסן אישי (Individual Resiliency Training) – שמסייעים בהגדרת מטרותיו האישיות של האדם ובהתקדמות לקראתן, תוך עיבוד חווית הפסיכוזה,
למידת מיומנויות חברתיות, התמודדות עם לחץ וסימפטומים, מניעת הישנות המחלה ופיתוח חוסן אישי. - תכנית פסיכו-חינוכית משפחתית ( Family Psychoeducation) – שמטרתה לסייע למשפחה להתמודד עם משבר פסיכוטי ראשון ולתמוך בבן המשפחה המתמודד עם המשבר.
- מתאם קהילה – במטרה לסייע לצעיר לחזור לעולם התעסוקה, לימודים, חברה ופנאי.
- טיפול תרופתי מותאם אישית (Medication Management) – בדגש על מעורבות האדם, מעקב וניהול עצמי, שמטרתם להפחית תסמינים ולמנוע פסיכוזות חוזרות.
- קבוצת צעירים "יש עם מי לדבר" – קבוצה למשתתפי תוכנית נווגייט, במטרה לקיים מפגש חברתי ושיחה בגובה העיניים.
הקבוצה פתוחה להתייעצויות, שיח משותף, מענה לשאלות במגוון נושאים לפי הצורך.
* השרות כרוך בתשלום.
* התכנית מלווה צעירים בגילאי 40-16 למשך שנתיים.
* קיים הסכם עם קופת חולים לאומית.
* חשוב לזכור – השירות אינו מיועד לחירום.
כיצד מתמודדים כשמישהו במשפחה חווה סימפטומים שקשורים לפסיכוזה?
כשמישהו במשפחה חווה משבר פסיכוטי, הוא לעיתים קרובות חווה סימפטומים שקשורים לפסיכוזה גם בתקופה שלאחר המשבר. זהו מצב שלרוב מבלבל ומדכדך עבור האדם, בני המשפחה ואנשים קרובים לו.
אדם המתמודד עם סימפטומים של פסיכוזה ראשונה, לעיתים קרובות מתקשה להבחין בין מה מציאותי ומה לא מציאותי. מצב זה גורם לאדם לחוש המום ומוצף רגשית מכל מה שמתרחש סביבו. חלק מהתופעות שאנשים עלולים לחוות, הן איבוד שליטה על המחשבות או מחשבות שאנשים מתנכלים אליהם וכן שמיעת קולות וראייה של דברים שאינם קיימים במציאות. כתוצאה מכך, סביר להניח שהם יחושו בלבול, דכדוך/מועקה, פחד וחוסר ביטחון עצמי.
כשמדובר בפסיכוזה האדם חווה זעזוע והגוף והמוח זקוקים למנוחה על מנת שיתאפשר להם להחלים.
לרוב, אנשים שלאחרונה חוו פסיכוזה נוטים:
- לישון יותר שעות כל לילה, או אפילו במהלך היום במשך חודשים רבים.
- לחוש צורך להיות בשקט ולבד בתכיפות גבוהה יותר מאנשים אחרים.
- להיות פחות פעילים ולחוש שהם לא יכולים, או לא רוצים לעשות הרבה.
התנהגויות אלו הינן דרכים טבעיות להאט את הקצב כדי לסייע, לגוף ולמוח להחלים. עדיף לאפשר לאדם להחלים בקצב שלו, מאשר לצפות ממנו לחזור לרמת התפקוד הקודם שלו.
עבור אנשים רבים, ההחלמה יכולה לקחת מס' חודשים או יותר. הפעלת לחץ רב מדי על האדם, על מנת שיקום ויהיה פעיל כמו פעם עלולה להאט את תהליך ההחלמה.
מצד שני, אין זה אומר שהאדם צריך לשכב במיטה כל היום, לקבל הכל מאחרים ולהימנע ממטלות הקשורות בבית.
יש לעודד אותו ברגישות לבנות סדר יום שיכלול בתוכו דברים כמו סיוע במטלות הבית, לקיים שיחה עם בני המשפחה או חברים, לצאת לפעילות, קורסים או התנדבות.
חשוב להעביר לו מסר שהוא עתיד להחלים ושאתם תסייעו לו בתהליך זה.
חשוב שלבן המשפחה שנמצא בתהליך החלמה יהיה מקום שקט שיכול להיות בו, מה שיכול לסייע לו להתמודד עם הסימפטומים שהוא חווה.
אם בן המשפחה נסוג אל חדר השינה שלו בתכיפות, אין משמעות הדבר שהוא דוחה אותך. רק במקרה שהוא שוהה שם כל הזמן יש סיבה לדאגה.
כאשר הנסיגה היא מופרזת, יתכן והמשמעות היא שמתרחשת הישנות של חלק מהסימפטומים.
מאותה סיבה (הצורך לרוגע, שקט ופשטות), ייתכן ותחושו שבן המשפחה נמצא במרחק רגשי מכם, אינו מביע חיבה או ממעיט להביע רגשות.
זהו חלק מההפרעה ואינו שיקוף אישי של אף אחד. כפי שהוא זקוק לנסיגה שקטה, גם הריחוק הרגשי נובע מהצורך לצמצם את כל הגירויים המבלבלים.
לא פעם בן המשפחה ירצה לשבת בחברה ולהסתכל או להקשיב לאנשים. רצוי לקבל התנהגויות אלה ולא לדאוג כאשר בן המשפחה לא אומר דבר כאשר הוא נמצא בחברתם של אחרים.
ייתכן ותגלה שבן המשפחה אוהב להאזין למוסיקה או לשחק משחקי מחשב במשך זמן רב. המוסיקה והמשחקים, עשויים להיות אמצעי להטביע את ה'קולות' או המחשבות המעיקים.
לעיתים בן המשפחה עשוי לדבר באופן מוזר שיקשה עליכם להבינו. דיבור זה יכול להישמע לא מחובר או לא רלוונטי לשיחה שמתנהלת, או שהוא עשוי להביע הערות לא צפויות שאינן נשמעות הגיוניות.
שיחה 'מוזרה' כזו, עשויה להתרחש בשל קושי לחשוב בבהירות או כי בן המשפחה שומע קולות שנתפסים אצלו כאמיתיים מאד, למרות שלא הושמעו באמת.
חשוב לזכור שלעתים קרובות אדם שחווה פסיכוזה מתנהל ומדבר באופן די רגיל. סימפטומים בדרך כלל משתפרים ומופיעים שוב בעיקר במצבי לחץ.
חשוב ללמוד על הסימפטומים ועל המהלך השכיח של פסיכוזה. אין לשכוח שלבן המשפחה יש הרבה כישורי התמודדות מוצלחים. יכול להיות קשה עבורו להיזכר בכישורים אלה במהלך ההחלמה.
בתקופה מורכבת זו אל תשכח לדאוג גם לעצמך.
פסק זמן לעצמך ודאגה לבריאות הנפשית והפיזית שלך הינם תנאים חשובים לתמיכה בתהליך ההחלמה של כל בני המשפחה.
תורגם: Early Intervention Team – Coping when someone in your family has psychosis
סימפטומים הקשורים לפסיכוזה – מה אפשר לעשות?
הזיות
בן המשפחה שומע או רואה דברים שאתה לא שומע או רואה. בן המשפחה עשוי לדבר עם עצמו או נראה כהגיב לדברים שאינם.
חשוב לזכור שחוויות אלה נחוות כאמיתיות עבורו והן יכולות להיות מפחידות ומייסרות. ההזיות עשויות לבוא לידי ביטוי בכל אחד מחמשת החושים.
מומלץ:
- להישאר רגוע.
- לנסות להסיח אותו באמצעות פעולות כמו: לשתף אותו במשהו מעניין; להציע לו להסתכל על משהו כמו כתבה בעיתון וכד'.
- לבקש ממנו לסייע לך בדבר מה כמו להכין ארוחה, לצאת לקניות, למצוא משהו שאבד בבית.
- ליזום עמו שיחה נעימה. ניתן גם לשאול על החוויה שלו אם הוא רוצה לשוחח על הדברים שהוא רואה או שומע.
- לעודד אותו להיות בחברת אנשים חיוביים ותומכים שהוא כבר מכיר היטב.
לא מומלץ:
- הימנעו מלהאשים את עצמך או בן משפחה אחר.
- הימנעו מלהגיב בבהלה או בכעס.
- הימנעו מלצחוק על ההזיות או על הדיבור המוזר.
- הימנעו מלבקש ממנו לנסות לגרום לקולות להפסיק.
- הימנעו מלנסות להפחית את ערך החוויה שלו. חשוב לזכור: עבורו החוויה היא אמיתית.
שינה במשך שעות רבות או בשעות לא שגרתיות
מומלץ:
- להניח לו, ויחד עם זאת לקיים עימו קשר כאשר הוא יוצא מהחדר (או ממקום הימצאו).
- להביא לידיעתו שאתה שם עבורו אם ירגיש צורך בכך.
- לזכור שיתכן שהוא זקוק ליותר שינה בשלב ההחלמה.
- לעודד ברגישות עיסוק בפעילויות שאינן תובעניות מדי, כגון צפייה בטלוויזיה, שטיפת כלים, טיפול בחיות מחמד וכד'.
- ניתן להציע לו מדי פעם כוס תה או קפה וכד'.
- לשאול אותו מה יסייע לו.
- להציע עזרה לתכנן לוח זמנים לשינה והתעוררות.
- לשתף אותו בפעילויות משפחתיות ככל שהוא מסכים.
- לאפשר לעצמכם לצאת ולהנות עם אחרים.
לא מומלץ:
- הימנעו מלהאשים את עצמכם בנוגע למצבו ולקחת את זה באופן אישי.
- הימנעו מלנסות לשדל אותו או לנדנד לו לצאת מחדרו.
- הימנעו מלדאוג או/ו להתעסק יתר על המידה במצבו של בן המשפחה.
- הימנעו מבידוד בן המשפחה. חשוב ליצור מגע עימו.
- הימנעו מלהזמין הרבה אורחים הביתה, זה עלול להציף אותו.
- הימנעו מלנסות להכריח אותו לשוחח עם אנשים.
חוסר פעילות וירידה ברצון לעשות דברים
מומלץ:
- אם בן המשפחה אומר שמשעמם לו, הציעו פעילויות פשוטות כמו צפייה בטלוויזיה, האזנה למוסיקה, יציאה להליכה, גינון וכד'.
- להתנסות במגוון פעילויות יחד איתו כדי לזהות ממה הוא נהנה. תחילה נסו פעילויות פאסיביות כגון האזנה או צפייה במשהו.
- לנסות לשמור על שגרה יומיומית על מנת שיהיו דברים צפויים.
- לעודד אותו לשמור על שגרה יומיומית.
- לעודד גם בני משפחה אחרים לסייע לו. כולם צריכים להיות שותפים.
- ככל שמצבו של בן המשפחה משתפר הציעו לו לבצע מטלות יומיומיות פשוטות. מאחר ויתכן והוא חווה קשיים בזיכרון. ניתן לחלק לשלבים מטלות קשות יותר ולתת רק הנחייה אחת בכל לפעם.
- נסו להתגמש ולבוא לקראתו לפי הצורך, למשל אם הוא מבקש לאכול בזמנים לא מקובלים (לדוגמה, אפשר להשאיר במקרר חטיפים בריאים שיוכל לקחת כשירצה).
- הציעו תמריצים ושבחו את המאמצים שלו לבצע מטלות, גם אם הוא לא ביצע אותן באופן מושלם.
- זכרו שהמאמץ חשוב יותר מהתוצאה.
- זכרו שבן המשפחה נוטה להיות מוסח בקלות וייתכן ויעשה שגיאות או יתקשה להשלים משימות.
- בהסכמתו של בן המשפחה, ניתן לשוחח עם הצוות המטפל שלו בנוגע לתכניות להמשך. בקשו עצה בנוגע לעיתוי המתאים לצפות שיבצע מטלות וכיצד לעודד אותו לכך.
- זכרו כי עדיף להתמקד בתהליך ולא בהכרח בתוצאה, כך כולם עשויים לחוות חוויה טובה יותר.
- בדקו מהן תופעות הלוואי של הטיפול התרופתי, מאחר ואלה עלולים להשפיע על התנהלותו.
לא מומלץ:
- אל תציפו אותו עם יותר מדי הצעות בבת אחת. זכרו שלרוב החשיבה שלו איטית במהלך שלבי ההחלמה. יש יותר סיכוי להשיג דברים בצעדים קטנים.
- אל תציעו פעילויות או מטלות מורכבות מדי.
- אל תביעו ביקורת.
- אל תצפו מבן המשפחה לעשות דברים שמפחידים אותו או שגורמים לו לחוש בלבול.
- אל תתווכחו עם בן המשפחה.
- הימנעו מריבוי הוראות בסמיכות.
- הימנעו מתיוג בן המשפחה כ'עצלן', זה לא עוזר לאף אחד מכם.
- אל תתישו את עצמכם בעשייה עודפת עבור בן המשפחה.
התנהגות מאתגרת
כאשר בן המשפחה חווה חסר אונים, דחייה, חשד או איום הוא עשוי להשתמש בהתנהגויות מאתגרות. לדוגמה, בן המשפחה יכול לנסות לגרום לבני משפחה אחרים לעשות הכל עבורו. זכרו שהתנהגויות ומצבים כאלה מתרחשים בכל משפחה.
אם בן המשפחה מנסה לגרום לכם לעשות דברים שאינכם רוצים לעשות, או לעשות דברים שאינם הגיוניים.
מומלץ:
- היו נחושים ואמרו לו: "לא, זה משהו שאתה מסוגל לעשות עבור עצמך".
- אמרו בבהירות: "אני לא אוהב את ההתנהגות הזאת, תפסיק בבקשה".
- הציעו לו דרכי התנהלות מתאימות יותר ומועדפות יותר מבחינתכם.
לא מומלץ:
- אל תעשו עבור בן המשפחה דברים שהוא יכול לעשות עבור עצמו, או דברים שאתם מרגישים שהם מעבר לכוחותיכם. עשיית יתר עבור בן המשפחה, תגרום לו לחוש חסר אונים.
- אל תיכנעו לרגשות אשם או להתנהל מתוכן.
- הימנעו מאי הצבת גבולות. בן המשפחה זקוק ללמוד לקיים קשר עם אחרים ולביטחון של ידיעת הגבולות של הסביבה.
- הימנעו מחוסר עקביות, לדוגמה הצבת גבול לגבי התנהגות מסוימת ולאחר מכן לאפשר אותה.
בן המשפחה אומר לך דברים שליליים על אחרים
מומלץ:
- הימנעו מהפניית האשמות כלפי בני משפחה אחרים או כלפי חברים.
- הימנעו מהסקת מסקנות מידית, כאשר בן המשפחה אומר דברים שליליים על אחרים.
- הימנעו מנסיגה והתרחקות מבן המשפחה עד שמצבו ישתפר. זה עלול להחמיר את המצב.
לא מומלץ:
- בחנו את אמיתות ה'סיפורים' השליליים שבן המשפחה מספר לכם על אחרים.
- שאלו אותו מדוע הוא מרגיש או חושב כך.
- זכרו שייתכן והוא חווה בלבול והוא עלול לפרש לא נכון את מה שאחרים אומרים.
- נהלו שיחות משפחתיות לחשיבה על פתרון בעיות במצבים בהם מישהו מוטרד מהתנהגויות של מישהו מבני המשפחה.
- שוחחו עם הגורמים המטפלים על דאגותיו של בן המשפחה, על מנת לבחון אם ישנן אי הבנות ואם יש צורך בהתאמת הטיפול בהתאם למצבו.
- חפשו חוות דעת נוספת במידה ואינכם שקטים בנוגע לטיפול שהוא מקבל.
- הכירו בתחושותיו ובמחשבותיו של בן המשפחה, אך הציעו שייתכן שאחרים, כולל אותך, חושבים אחרת.
התנהגות תוקפנית
אנשים שחווים סימפטומים של פסיכוזה לרוב מתרחקים ומתכנסים לתוך עצמם. יחד עם זאת, קיימת לעיתים גם תוקפנות. על מנת שתוכלו להתמודד בצורה יעילה יותר עם התוקפנות חשוב שתדעו כיצד לנהוג במצבים אלו.
מומלץ:
- הכינו תכנית פעולה לעת הצורך. בתכנון נהלו שיח עם בן המשפחה, עם המטפלים ועם בני משפחה וחברים תומכים ובררו איתם איזה תפקיד הם יכולים לקחת כדי לסייע במצבים כאלה.
- פנו אליו באופן בהיר ובאמצעות אמירות מכוונות כגון 'תפסיק בבקשה'.
- אם הוא אינו מפסיק, צאו מהחדר או מהבית על מנת לשמור על מרחק בטוח.
- הניחו לבן המשפחה עד שהוא נרגע. אם כבר יצאת מהבית ניתן להתקשר אליו לבדוק אם הוא נרגע.
- במקרה והוא מרתיע או מאיים עליכם התקשרו לגורם מטפל או לפסיכיאטר, בפרט אם לבן המשפחה יש מחשבות רדיפה ומדבר על "לתקוף אחרים לפני שיתקפו אותו" וכד'.
- לאחר מכן ניתן לומר, לדוגמה: "אני יודע שאתה היית נסער אבל בכל מצב אנחנו לא נקבל התנהגות תוקפנית או איומים" או "אתה יכול לספר לנו מה מכעיס אותך אבל לא לאיים על אף אחד".
- שוחחו בפתיחות עם בני המשפחה על איומים והתנהגויות תוקפניות, וכן עם גורמי הטיפול ועם הפסיכיאטר.
- נסו לזהות אילו מצבים הינם טריגרים לתוקפנות ונסו להימנע ממצבים מסוג זה (לדוג' ריבוי אנשים בבית, השמעת ביקורת, רעש רב וכדומה.
- אם כל זה אינו מסייע התקשרו לשירותי חירום (כמו משטרה או אמבולנס).
לא מומלץ:
- הימנעו מאמירות כועסות וביקורתיות. אלה עלולים לערער את בן המשפחה.
- אל תישאר בסביבה כאשר בן המשפחה אינו רגוע. זכותכם להרגיש מוגנים.
- אל תתעלמו מאיומים מילוליים או איתותים של אלימות שמופנים אליכם או אל אחרים.
- אין להעלים עין מאלימות שמופנית כלפיכם או כלפי בני משפחה ואנשים אחרים.
- אל תנסו להתמודד עם זה לבד. חשוב לבקש עזרה.
- אל תאפשרו במצב שבו המשפחה מהווה גורם תומך יחיד. מצב זה עלול לעורר טינה, כעס וחווית בדידות.
- אל תגיבו לתוקפנות באמצעים תוקפניים.
- אל תיכנעו לאיומים, הדבר עלול לחזק הישנות של התנהגות זאת בעתיד.
דיבור מוזר או אמונות שווא
מומלץ:
- לומר באופן עדין וענייני שהרעיונות אינם מוכרים לך ואינך שותף להם.
- להביע הבנה לרגשותיו (כמו פחד מקולות שהוא שומע) ועודדו אותו לדבר בחופשיות.
- נסו להסב את נושא השיחה לדברים פשוטים או נעימים, שקשורים לשגרת החיים (לדוגמה: מה אתם מכינים לארוחת הערב)
- התייעצו עם הגורמים המטפלים כיצד להגיב לדיבור מסוג זה.
- עודדו את בן המשפחה לשוחח על אמונותיו עם גורמי הטיפול.
- הציעו לבן המשפחה, שאם הוא מרגיש שהוא זקוק לשוחח על מחשבותיו או אמונותיו, כדאי לו לעשות זאת בחברת אנשים שאינם מודאגים ממחשבות אלה (כמו המטפל האישי או אנשים אחרים מתחום בריאות הנפש).
לא מומלץ:
- אל תאפשרו לבני משפחה אחרים להביע ביקורת או להתבדח על מחשבותיו.
- אל תתווכחו אתו על מחשבותיו – ויכוחים אינם משנים את המחשבות ויכולים רק לגרום לאי נחת.
- הימנעו מלהקשיב לאורך זמן לדיבור שאינו הגיוני בעיניכם.
- אל תעמידו פנים שאתם מסכימים עם דיבור מוזר או עם רעיונות שאינכם מבינים.
- הימנעו ממבטים ושפת גוף המביעים הסכמה לדיבור המוזר.
- אל תמשיכו בשיחה הגורמת לכם לחוש מצוקה או מבוכה. זה בסדר לומר 'אדבר איתך מאוחר יותר'.
- הימנע מלשדר אי נוחות או מבוכה באמצעות שפת גופכם. עדיף לומר בבהירות שאינכם אוהבים ואינכם מבינים את הדיבור הזה.
אי נטילת תרופות מרשם
מומלץ:
- במצב בו הבעיה היא שיכחה, הזכירו לו ברגישות בשעה המיועדת.
- הסתייעו בארגונית תרופות.
- חפשו פעילות ברוטינה היומית (לדוג' ארוחת בוקר, צחצוח שיניים וכד') והצמידו אליו את זמן נטילת התרופה כך שזה יהפוך להרגל.
- הזכירו לו ברוגע שהתרופות מסייעות לו להרגיש בטוב ושהן חשובות לתהליך ההחלמה.
- בררו איתו אם הוא חש בתופעות לוואי. ייתכן ובן המשפחה ירצה ללמוד על דרכי התמודדות עם תופעות הלוואי.
- שוחחו עם הגורם המטפל או עם הפסיכיאטר על הקושי של בן המשפחה להתמיד בנטילת התרופות ושאלו בנוגע לתופעות הלוואי.
לא מומלץ:
- לא מומלץ לנדנד או לאיים על בן המשפחה. זה יכול לפוגע במערכת היחסים ובאמון שלו בכם.
- לא מומלץ לשנות את המינון ללא ידיעת הפסיכיאטר.
- לא מומלץ לייחס כל בעיה לעובדת אי נטילת התרופות.
- לא מומלץ לפעול בהסתר ולהכניס את התרופות לאוכל שלו. בן המשפחה יזהה את השפעת התרופות ועלול לאבד את האמון בכם. כמו כן, זה עלול לסכן את בריאותם במקרה והם יחליטו ליטול את התרופות בעצמם (מינון יתר) או במקרה שהם צורכים אלכוהול או סמים.
- לא מומלץ להוסיף צמחי מרפא, ויטמינים או תרופות אחרות ללא התייעצות עם הפסיכיאטר.
- לא מומלץ להימנע מלשוחח על הטיפול התרופתי ועל תופעות הלוואי. ייתכן ולבן המשפחה יש צורך לשוחח על התרופות ועל הצורך בהם.
חשש לאובדנות
מומלץ:
- הקשיבו לכל תחושות הדיכאון של בן המשפחה וגם ציינו שיש אפשרות לסיוע.
- הביעו הבנה לרגשותיו של בן המשפחה והערכה לעובדה שנתן בכם אמון ושיתף אתכם.
- צרו קשר עם הפסיכיאטר או עם גורם מטפל במקרה שהמחשבות האובדניות ממשיכות.
- שוחחו עם מתאם הטיפול אודות המחשבות האובדניות והתייעצו כיצד להגיב להן. חשוב לשוחח על הדאגה שלכם ולקבל מידע על מקורות הסיוע האפשריים כדי לספק תמיכה לבן המשפחה וגם לכם.
- עודדו את בן המשפחה לקחת חלק בפעילויות מתונות ונעימות.
- סייעו לבן המשפחה להיות בחברת אדם שהוא מרגיש בנוח איתו על מנת שלא ירגיש בודד.
- על מנת להפחית את חווית הבדידות של בן המשפחה חשוב שתבהירו לו שאתם מקבלים אותו ושאכפת לכם ממנו.
- בחנו את גורמי הלחץ שיתכן ותורמים לתחושות הדיכאון של בן המשפחה וחשבו אילו מהם ניתן להמעיט (עודף משימות או לו"ז עמוס וכד').
לא מומלץ:
- לא מומלץ לא להתייחס ברצינות לאמירות אובדניות.
- לא מומלץ לומר לו דברים כמו 'קח את עצמך בידיים'.
- לא מומלץ להימנע מלשוחח עם גורם טיפולי מתחום בריאות הנפש.
- לא מומלץ לשמור את הדברים בסוד.
התנהגות מוזרה או מביכה
מומלץ:
- זכרו שאינכם אחראים להתנהגויות אלו.
- התעלמו מהתנהגויות אלו אם אפשר.
- אם אין אפשרות להתעלם מהתנהגות זו, בקשו באופן ברור ונעים מבן המשפחה לא לנהוג כך.
- אם בן המשפחה אינו יכול לעצור התנהגות זו בקשו ממנו להישאר בחדרו כשזה קורה.
- ציינו בבהירות שההתנהגות אינה מקובלת על אחרים.
- מצאו הזדמנויות בהם בן המשפחה מצליח לצמצם התנהגויות אלו ושבחו אותו על כך.
- אם נראה שההתנהגות מתעוררת בעקבות מצבים מלחיצים (לדוג' נוכחות של אנשים רבים, הפניית ביקורת אל בן המשפחה, אירועים מדאיגים או מבלבלים וכד') חפשו דרך להפסיק או לצמצם אותם.
לא מומלץ:
- לא מומלץ לומר לעצמכם שההתנהגות נוצרה בגללכם או בגלל המשפחה.
- לא מומלץ להחצין תחושות עצבנות וכעס.
- לא מומלץ להיכנס לדיונים ארוכים או ויכוחים בנוגע להתנהגויות.
- לא מומלץ לאפשר לבני משפחה אחרים או לחברים להפנות תשומת לב להתנהגויות או לצחוק עליהן.
- לא מומלץ לנדנד לבן המשפחה אודות ההתנהגות.
אלכוהול או סמים
ישנן מגוון השפעות של אלכוהול או סמים בהתאם לתרופות שבן המשפחה נוטל. לעתים צעירים שמתמודדים עם קשיים נפשיים משתמשים בקנאביס כדי להסתייע בהתמודדות עם סימפטומים כמו קשיים בשינה וחרדה חברתית.
עם זאת, סמים כמו קנאביס ואקסטזי עלולים להחמיר את הסימפטומים ולעורר הישנות של סימפטומים שחלפו. במצב שבן המשפחה צורך אלכוהול בכמות גבוהה או צורך סמים:
מומלץ:
- לנהל איתו שיחה פתוחה על השימוש בחומרים, להתעניין בסיבות שבגינן הוא משתמש, ולחקור איתו את תופעות הלוואי של השימוש בסמים ואלכוהול.
- לשוחח איתו על דרכים להתמודד עם לחץ שאינן כוללות צריכת סמים ואלכוהול. לפתח אסטרטגיות לפתרון בעיות ולהתמודדות עם לחצים שיאפשרו לו
- לחוש יותר שליטה.
- להזכיר לו את השפעות האלכוהול.
- להזכיר לו שסמים יכולים להזיק.
- לסייע לו לפתח רעיונות ודרכים לסרב להצעות לצרוך סמים ואלכוהול (לדוג' אני עכשיו לוקח תרופה ולא רוצה לקלקל את השפעתה; אני לא זקוק לאלכוהול או סמים כדי להנות).
- לשוחח אתו על דרכים חלופיות לקיים קשרים חברתיים בלי שימוש באלכוהול וסמים. חשוב לסייע לו למצוא דרכים חלופיות להינות או לצבור אנרגיה. ייתכן ובן המשפחה זקוק ללימוד מיומנויות חדשות (כגון: יצירת קשרים חברתיים וחיבור לאנשים שאינם צורכים אלכוהול או סמים, פיתוח תחביב חדש שיאפשר לו תחושת סיפוק, מציאת מסגרת להתנדבות בה יוכל לפתח תחושת משמעות).
לא מומלץ:
- לא מומלץ להביע ביקורת. הבעת ביקורת עלולה להחמיר את המצב.
- לא מומלץ לאפשר לבני משפחה או חברים לעודד אותו לצרוך אלכוהול או סמים, על ידי שיתוף בחוויות חיוביות שלהם בהקשר לצריכת חומרים אלו (דוג'
- 'היה לי לילה מדהים, ממש הייתי בהיי'; 'הייתי במסיבה נהדרת, כולנו התמסטלנו) או באמצעות סיוע בכסף לרכישת אלכוהול או סמים.
- לא מומלץ להתכחש לכך שבן המשפחה עשוי להתפתות לצרוך אלכוהול או סמים. עדיף לדבר על זה.
תמיכה בתהליך ההחלמה
מומלץ:
- לאט לאט ובהדרגה הציעו לבן המשפחה לקום מוקדם יותר ביום ולעשות יותר דברים.
- הציעו לו דבר מה מהנה לעשות כאשר הוא מתעורר וקם, כמו ארוחת בוקר מפנקת או מוסיקה נעימה.
- תנו לו משוב חיובי על כך שהתעורר וקם, על היותו חברתי יותר ועל המאמץ שהוא משקיע.
- סייעו לו ביצירת תכנית לשמירה על היגיינה אישית, על תזונה מאוזנת ועל פעילות גופנית.
לא מומלץ:
- אל תאמין שעליכם להגן עליו תמיד ובכל מצב.
- אל תניחו שהוא יישאר חולה, או לא יהיה מסוגל לקיים שגרה של פעילויות יומיומיות.
שימו לב: במידה ובן המשפחה הרגיש טוב במהלך זמן מה ומתחיל שוב לסגת, שוחחו אתו על כך. ייתכן שזהו סימן להישנות הסימפטומים.
צוות נויגייט
הצוות מורכב מאנשי מקצוע מדיסציפלינות שונות, שהוכשרו להפעיל את התכנית.
התכנית עוברת התאמות על פי צרכים הנלמדים מיישומה בשטח, כגון הוספת מתאם טיפול לצוות.
הצוות כולל: עו"סים קלינים, ביבליתרפיסיטים קלינים, מדרכים ומטפלים משפחתיים זוגיים מוסמכים, מאמנת שיקומית, ופסיכיאטר.
ד"ר אביעד הדר
רופא מתמחה בפסיכיאטריה.
בעל תואר ברפואה מאוניברסיטת בן גוריון.
ד"ר לפסיכולוגיה וחקר המוח.
אביב יהושע
בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית MSW.
מתמחה בטיפול משפחתי וזוגי.
בעלת ניסיון בעבודה טיפולית בתחום תחלואה הכפולה.
לירון דוד
עו"ס קלינית MSW.
פסיכותרפיסטית ממוקדת.
מסייעת בטיפול בקידום תהליכי החלמה למתמודדים עם פסיכוזה, טראומה מורכבת, דיכאון, חרדה ועוד.
ורדינה אבן בר
בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית MSW.
מטפלת זוגית ומשפחתית.
בעלת ניסיון בטיפול אישי זוגי ומשפחתי במצבי סוף חיים, משבר, חולי, אובדן, ומעברי חיים.
רוית ניב
מתאמת קהילה – מאמנת שיקומית.
מלווה בתחום חברה/ תעסוקה/ פנאי.
עוסקת בעיצוב גרפי, משחק, כתיבה והלחנה.
פרטים ליצירת קשר:
רוטשילד 29 ,בת ים, 03-9136555 | info@headspace.org.il