כשאין עוד מילים: מה אומרים בניחום אבלים?

ביקור בלוויה או בשבעה יכול להביא איתו מבוכה וחשש הנוספים לאירוע הקשה, לצער ולכאב.
במקרים רבים, ובמיוחד בימים אלו, עולה בכלל השאלה איך אפשר לנחם, מה אפשר וכדאי להגיד לאדם אבל וממה כדאי להימנע.
רגע לפני העיסוק באלו, חשוב שנבין למה מוות מאיים כל כך. אובדן אדם קרוב הוא מאיים וקשה, מפני שהוא משלב חוסר שליטה בגורל, יחד עם  פגיעה בקשר עם אדם אהוב. כלומר, האובדן מחבל בשתי שאיפות יסודיות של הטבע האנושי:
להיות עם הקרובים המשמעותיים לאדם, ולהיות מסוגל להשפיע על הסביבה, להימצא בשליטה.

מותו של אדם אהוב משפיע ישירות על שארו ובעל השלכות תוך-אישיות ובין-אישיות. המוות קוטע ומערער אותנו. לכן, אבל על אדם קרוב ומשמעותי, נחשב כתגובה תקינה, אוניברסאלית ואנושית לשכול.
כאשר המוות הוא פתאומי ובלתי צפוי, כמו שאנו פוגשים בשבועות האחרונים, התגובות קשות יותר.
במצב זה, האובדן לא רק מערער את שיווי המשקל, הוא  מחולל מצב משברי לכל בני המשפחה והחברים. אובדן ללא "אזהרה מראש" נחווה לא אחת בקרב בני משפחה כאירוע טראומתי, המלווה בתחושה של הלם עמוק וקריסה של העולם המוכר והבטוח באחת. מקרי האובדן הרבים והמציאות הקשה שכולנו התעוררנו אליה בבוקר ה-7 לאוקטובר, הביאו למצב הנקרא בשפה המקצועית "מציאות טראומטית משותפת".

בנוסף, מקרי האובדן הרבים בעקבות מלחמת חרבות ברזל היו מלווים באלימות נוראית.
האלימות הזו עלולה להיות מעוררת אימה, בין אם בן המשפחה או המנחם היה עד למוות, ובין אם הוא רק מדמיין רגע זה.